איך להפסיק להיות טיפוס מרצה – טיפים מצוינים מקורס NLP

למה אנחנו עסוקים כל כך בלרצות אחרים?

רוב האנשים שנחשבים  ל'מרצים' יופתעו לגלות שהיסודות של הצורך שלהם לרצות את כולם כל הזמן מושתתים אי שם על קרקע הילדות.

לפעמים זהו מסר שגוי שההורים שתלו לנו, שחדר לתת מודע ועיצב את מי שאנחנו היום. או תקרית חברתית שצרבה בנו את הצורך לרצות.

לדוגמה ניקח ילד שבא הביתה בטענה שאף אחד לא רוצה לשחק איתו בהפסקה בבית הספר, וההורים יגיבו לו בצורה הבאה: חברים צריך לקנות, צריך להשקיע בהם ולגרום להם לאהוב אותך…

מסר כזה עשוי לחלחל לילד ולהפוך אותו ל'טיפוס מרצה אחרים' לא רק לאותה תקופה, אלא עד לעומק חייו הבוגרים, ולפעמים אם זה לא מטופל כנדרש אפילו עד לסוף חייו.

חשוב לדעת שאין דבר כזה 'טיפוס מרצה'. זה פשוט דפוס התנהגות שבן אדם מאמץ בגלל חשיבה מוטעית שהוא השתיל לעצמו, או שהסביבה החברתית או המשפחתית עשתה זאת בשבילו.

למה זה חשוב? מכיוון שאם נבין שזה לא אופי מולד, אלא תפוסי התנהגות מאומצים. הרי שברור שבאותה דרך שאימצנו את דפוס הריצוי, נוכל גם להיפרד ממנו. נמאס לך לרצות אחרות? נמאס לך להמשיך לתחזק אופי מרצה? השורות הבאות הן בשבילך.

אז איך נצליח להפסיק להיות טיפוס מרצה, ונתחיל לחיות לעצמנו?

לשיטת הטיפול של NLP יש הרבה טכניקות וכלים לשינוי דפוסי התנהגות. הכלים האלו נלמדים היטב בקורסים המעולים של לימוד השיטה. כאן נביא בפניכם מספר טכניקות מעולות שיעזרו לכם להפסיק לחיות בשביל האחר:

• אנחנו הסמכות הגבוהה והבלעדית על חיינו

אנשים המתמודדים עם הצורך לרצות, נוטים לעשות זאת ביתר רפיסות מול אנשים הנתפסים בעיניהם כסמכותיים וחזקים. זה יכול להיות לצורך העניין ההורים שלהם, המרצה שלהם או המעסיק שלהם.

ולכן חשוב מאוד להבין שאין סמכות שיש לו את הלגיטימציה להחליט לנו על חיינו ועל המהלכים שאנו בוחרים לנקוט או לא לנקוט.

כבודו של המרצה במקומו מונח, כך גם כבודו של המעסיק. אבל על החיים שלנו ומה שאנחנו נעשה איתם רק אנחנו מחליטים.

• לקבוע בצורה ברורה מה העיקר ומה הטפל

במידה ואין סדרי עדיפויות ברורים בחיים, אזי קשה יותר להתגבר על הדחף הפנימי לרצות. למה? קחו למשל בן אדם שקם בבוקר ואין לו סדר יום ברור עם סדרי עדיפויות מוצקים. והוא מקבל פניה 'נרגשת' מחבר הנמצא בעבודה ושכח לקנות סנדוויץ', שמבקש ממנו לקנות לו 'שניה' סנדוויץ' ולהביא לו את זה למקום העבודה. ברור שהעובדה שאין לו סדר עדיפויות תגרום לו להיענות בקלות בלתי נסבלת לבקשת החבר. מה שלא היה קורה מן הסתם אם היה קובע מראש שבשעות האלו הוא בחדר כושר כל יום ויהי מה, מפני שאז היה לו קל הרבה יותר להשיב בשלילה לבקשה.

• להגדיר בצורה בהירה מה אנחנו מוכנים לעשות בשביל האחר ומה לא

ככל שנשכיל לגבש לעצמנו רשימה ברורה של מה אנחנו מוכנים לעשות עבור הזולת ומה ממש לא, נצליח גם ליישם את זה בשטח.

לצורך העניין נקבע לעצמנו למשל שאנחנו כן מוכנים לעזור לחבר שעובר דירה לארוז ולסחוב איתו קרטונים, אבל אנחנו לא מוכנים לקחת בשביל זה חופשה מהעבודה. קביעה שכזו תעזור לנו בשעת אמת לעמוד מול הקושי שלנו להגיד את צמד האותיות 'לא'! ולהצליח לומר אותן. לא בגלל שאנחנו חברים לא טובים שלא מעוניינים לעזור. אלא בגלל שגם לנו יש חיים, וכדי שהחיים האלו יהיו תקינים אנחנו חייבים להציב לעצמנו גבולות ברורים. ואם החבר ממש מעוניין בעזרה שלנו, הוא 'יועיל בטובו' להמתין לשעות הפנאי שלנו.

• אל תשכחו אף פעם, גם לכם מגיע

אל תתביישו אף פעם לבקש את עזרת הזולת. גם כי זה פשוט מגיע לכם. (וברור שלא תנצלו אף אחד, כפי שאתם לא אוהבים שעושים לכם) וגם כדי לצאת מהתפיסה שאתם 'מרצים'. ולשנות אותה בתפיסה חיובית יותר שאומרת שאתם נמצאים ביחסי תן וקח הוגנים ומאוזנים עם הסביבה שלכם.

לסיכום:

• הרבה מידי אנשים עסוקים בלרצות את הסביבה שלהם. זה מגיע לרוב בגלל חוויה שגרמה להם לחשוב שרק עם ריצוי הם יצליחו בחיים.
• את התפיסה של בן אדם מרצה ניתן לשנות באמצעות טכניקות הנלמדות בקורס NLP הכוללות: הצבת גבולות, קביעת סדרי עדיפויות ועוד.