תכשל כפי יכולתך!
כבר בהיותנו בתיכון ובצבא ידענו לסמן את המצליחנים העתידיים בקרב החבורה, או לפחות כך חשבנו. ומנגד תייגנו אחרים ככישלונות מהלכים שלא ישיגו דבר וחצי דבר בחייהם.
ואז החיים האמיתיים מתחילים לרוץ, שנה ועוד שנה חולפת. ומה שחשבנו אז מתברר כלא נכון בלשון המעטה. חלק מהחברים שחזינו להם הצלחות מסחררות מדשדשים בחיים ולא מתרוממים. וחלק מאלה שצפינו להם חיי תוהו ובוהו מרוויחים מיליונים, ולועגים בקול גדול לכל אלה שלא האמינו בהם.
נדמה לי שאין מי שלא יסכים עם התיאור הזה, ואין מי שלא שובר את הראש להבין למה זה כך. איך זה ייתכן שהחכמים ביותר בחבורה מתקשים לסיים את החודש, ולא פעם גם פונים אלינו במצוקה לצורך קבלת הלוואה בהולה. ואילו אלה שבטוחים היינו שחייהם יובילו אותה לכישלונות קולוסליים מזמינים אותנו למסיבות מחזור מושקעות בווילות מפוארות, ועם כל גינוני העושר הקיימים?
והאמת היא פשוטה מאוד. להצלחה לא תמיד יש קשר לחוכמה. ההצלחה תלויה במידה רבה בנכונות להיכשל והרבה. לקום וליפול, ליפול ולקום וחוזר חלילה. אף אחד לא קיבל את העושר וההצלחה על מגש של זהב. הדרך להצלחה רצופה בכישלונות צורבים. מי שיודע לקום מהם יגיע לסוף המסלול ויגזור את הסרט החגיגי, ומי שיירתע אחרי כל נפילה, יעטה על עצמו מגננות, וייסוג לאחור לא יצליח לעולם להשיג את מבוקשו.
וזה מסביר טוב מאוד למה אנחנו רואים דווקא טיפשים (סליחה על הבוטות) שמצליחים. אנשים רדודים ונטולי יכולות התעמקות, ניתוח סיכונים, וכלכול צעדים, לא חושבים יותר מידי. הם ממהרים לקום אחרי כל נפילה ושועטים הלאה היישר לנפילה הבאה, עד להצלחה המרשימה.
כדי להצליח כמו גדולים, צריך ללמוד מהקטנטנים.
את השיעור הכי טוב לאי פחד מכישלון אפשר ללמוד דווקא מהזאטוטים שלנו. כאשר הם מתחילים לצעוד את הצעדים הראשונים שלהם הם פשוט לא רואים בעיניים. הם עושים חצי צעד ונופלים, לפעמים החבטה שהם מקבלים היא כואבת והם בוכים, אבל זה לא ימנע מהם 23 שניות לאחר מכן לעשות עוד צעדון קטנטן, גם כאן זה מסתיים בנפילה כואבת.
מן הראוי היה שהפעוט יבין שלצעוד זה דבר מסוכן וכואב, ויש להימנע ממנו. אבל זה ממש לא מה שקורה, הוא יתמיד בניסיונותיו לצעוד, עד שהצעדים שלו ישתפרו יותר ויותר. ואת התוצאה הסופית כולנו מכירים – תוך מספר ימים או שבועות התינוק רץ מצד לצד ומסמן ווי ענק על היעד שהציב לעצמו.
רוצים להצליח? פשוט תהיו תינוקות – אל תתבלבלו מהכישלונות, ואל תתנו לשום כאב להרתיע אותכם.
הצלחה ללא כישלון לא תחזיק מים.
הכישלון הוא ממש לא שלב מאולץ שצריך לבלוע בדרך להצלחה. הכישלון הוא חלק אינטגרלי מההצלחה.
למה? מכיוון שכל נפילה היא שיעור לחיים, כל מעידה עושה אותנו ליותר חדים ומדויקים, כל התרסקות תגרום לנו לעשות את הדברים טוב יותר ולהימנע מטעיות, כל הפסד ילמד אותנו להתנהל נכון יותר. כך שהאוניברסיטה הכי טובה להצלחה, הוא הכישלון. כל כישלון הוא יום לימודים פורה, וכל התרסקות שקמים ממנה הוא ציון 100 במבחן תקופתי.
זה לא סוד שאנשים שמרוויחים את הונם בצורה קלה וללא מאמץ (כגון זכייה בלוטו) מאבדים את הכסף הרבה יותר מהר, מאנשים שעמלו קשה על הכסף שלהם, נחלו הפסדים צורבים, אכלו נפילות עוצמתיות על הפרצוף, ולמדו להתנהל נכון יותר עם כסף.
הסיבה לכך היא שבן אדם שמנחיתים עליו הצלחה מרגע לרגע, הוא נטול כלים לניהול ההצלחה. ותוך זמן קצר הוא יעשה כל טעות אפשרית שתעיב על ההצלחה, ותגרום לה להתנדף. ולעומתם האנשים שנכשלו ולבסוף הצליחו, יתנהגו בתבונה ובזהירות, כמעט ולא יטעו, וייהנו מההצלחה כל רגע ורגע, גם כי ההצלחה תישאר איתם לאורך זמן רב ואולי לנצח, וגם בגלל שהם הרוויחו את הצלחתם ביושר.
לסיכום:
- הטעות הכי קשה שבן אדם יכול לעשות בדרך להצלחה, היא להימנע מכישלונות.
- ככל שלא נפחד להתעמת עם הכישלונות, הסיכוי להצלחה שלנו ישתפר פלאים.
- הכישלונות מחשלים אותנו ומלמדים אותנו המון, ולכן הם חלק בלתי נפרד מכל הצלחה – זכרו: הדרך להצלחה רצופת מכשולים!
